סיור 5 - נגב צפוני הדרכה מנחם מרכוס 8/1/07

סיור 5 - נגב צפוני / הדרכה מנחם מרכוס 8/1/07

אתר העצים המבורזלים במכתש הגדול

*תמונות של הצמחים שהוזכרו בסיור. את התמונות המקוריות ומידע נוסף ניתן למצוא בויקפדיה*

ערער מצוי

שיזף מצוי

סהרון משולשל

הרנוג השיטים

שיכרוןן מדברי

זוגן השיח

שיטה סלילנית

אשל הנגב

אלה אטלנטית

הדרכה / מנחם מרכוס
יציאה: 6:30 בנייני האומה חזרה 20:10

היה יום יפה. לא ירד גשם. לקראת הצהרים התחמם מעט אבל לא מידי. הסיור היה ברובו נסיעה באוטובוס ומעט הליכה. זאת עקב המרחק הגדול. החניות והשרותים פרט לארוחת הבוקר היו בשטח. לא בחניונים מסודרים. בלי מים ושרותים מסודרים.
מים: לא היה מקום למלא מים עד עין חצבה. השתמשתי עד אז בחצי ליטר. המלצה לפחות ליטר מים לאדם. ביום חם צריך יותר.

מסלול הסיור: צומת הנגב, הר צבוע, חלוקים -> ירוחם, ביר רחמה, רכס חתירה (מכתש גדול), הר אבנון תצפית על המכתש, ירידה לתחתית המכתש הגדול עד שער המכתש, יציאה מהמכתש הגדול לעמק של אורון, טיול קצר בנחל חתירה לעין יורקעם, חציית הקער (עמק) בין המכתש הגדול לקטן במישור ימין, מעלה עקרבים (הדרך מ- 1927), שפת המכתש הקטן, מצפה המכתש, קו פרשת המים חצרה, מעלה עקרבים קטע הפיתולים, ראש המעלה, אנדרטת חיל הנדסה, תצפית לדרך הרומית העתיקה, ירידה תלולה לבקעת צין, חציית בקעת צין, חציית הרכס הקטן של מחמל (מהר נגב מרכזי המשך של רכס רמון), אתר עין חצבה (ארכיאולוגיה והסטוריה), כביש הערבה, חזרה דרך כביש 90.

מסלול נסיעה:
צומת לטרון, התחלת שפלה, לטרון. כניסה לדרך בורמה. משמאל קיבוץ הראל (הכפר בית ג'יז) אזכור פרשת טוביאנסקי. חולדה עמק נחל שורק (ואדי סראר) (7:10). מחנה שורק, מבצע נחשון- הגזרה מערבית. שייך מוסא = כרמי יוסף, תחנת הרכבת בואדי סראר = תחנת הצומת (דרך מצפון עפולה לטול כרם, פיצול עם קטע לירושלים וקטע לכיוון כפר מנים – באר שבע וניצנה. חלק מהקו שהיה אמור להגיע לסיני אבל נגמר בבארותיים וניצנה. קיבוץ רבדים-מיקנה-עקרון הוקם ע"י שבויים מגוש עציון. חציית נחל האלה. צומת קסטינה = צומת מלאכי, תל א-צאפי=התל הבהיר ע"ש הקירטון בהר. צומת פלוגות = פאלוג'ה. תל עירק אל מנשיה. תל קוניטרה. נחל אדורים. תל נגילה. גשר הרכבת על נחל שיקמה. תל אל מילח – לא נחפר עדיין. מישור חוף הנגב.

הפסקת בוקר: בית קמה 7:55 – 8:30
שרותים סבירים, מסעדה שאפשר גם לשבת בה עם אוכל מהבית.

8:30 – המשך נסיעה
אנדרטת לוחמי יפתח בנגב, מישור החוף – חלוקה לכמה חלקים. אנו במישור חוף פלשת וממשיכים למישור חוף הנגב.

חלקי מישור החוף שונים זה מזה בסוגי הקרקע והאקלים המקומי. הדבר מתבטא בגידולים.
מישור חוף הגליל – אבוקדו
מישור חוף עכו – כותנה ובריכות דגים
מישור חוף הכרמל – בננות
מישור חוף השרון – תפוזים (לפחות פעם, היום הפרדסים הפכו לנדל"ן)
מישור חוף פלשת – חמניות וענבים
מישור חוף הנגב – גזר ותפ"א

מישור חוף, גבעות השפלה הדרומית צומת גורל שמאלה -> עוקף באר שבע, כביש 40. מימין רהט העיר/עיירה הבדואית הצפונית ביותר (כ- 30,000 איש). הר להב – ההר הגבוה ביותר בשפלה. גבעות סלע לבן מהאיאוקן ודרגשי צור. אנדרטת חטיבת הנגב. תל באר שבע. חציית נחל באר שבע שהוא יובל של נחל הבשור. חציית בקעת באר שבע בדרך לאנטיקלינות הנגב הצפוני. שגב שלום עיירה בדואית. נושא "הכפרים הלא מוכרים" בנגב.
9:00 צומת הנגב. כביש הנפט – הכביש לירוחם שנסלל בידי ב- IPC (Iraq Petrolium Corporation) הבריטית. בנו מחנה עובדים על שפת המכתש הגדול. למה הבריטים חיפשו נפט במכתשים? כי בעולם נפט נמצא בדרך כלל בבסיסי קמרים וחשבו שכאן במקום שיש קמר נגיש וכבר "חפור" ע"י הטבע יש סיכוי טוב. לא כך קרה והקידוחים היו עקרים.

IPC (Iraq Petrolium Corporation: ב- 1929 נקבע שכל הפקת הנפט במזה"ת תתבצע במסגרת "הקו האדום" (דהיינו המזה"ת ללא מצרים, אירן וכווית), ורק דרך חברת TPC - Turkish Petruleum company, חברה בבעלות הולנדית – בריטית משותפת, שבעליה היו חברת BP - British Petrol ו- Shell . לאחר שגם חברות אמריקניות רצו להכנס לעסקי הנפט שונה שמה ל- Petroleum Company. עלייה ברכס הרצבוע. חציית הקער (סינקלינה) של נחל בוקר.
האנטיקלינות בהר הנגב: שיבטה, צבוע, חלוקים, חתירה (מכתש גדול), חצרה (מכתש קטן)
יוצרות כעין אקורדיון. * במדריך ישראל חלוקה קצת שונה (כרך ד' הנגב, עמ' 2).

חציית קמר הר חלוקים עם שכבות צור כהות ושכבות גיר בהירות. מימין הכביש הנטוש של IPC. ירידה לבקעת דימונה – ירוחם. ברקע רכס המכתש הגדול. כביש ירום – מכתש גדול.

9:15 עצירה בבאר ירוחם – ביר רח'מה (באר הרחמים) بىر ال رحمة
באר עם בנייה מודרנית בבטון, תעלות וצינורות פלדה. חורשת עצים ליד הכולל דקלים, אקליפטוסים. אפשר לשבת על התעלות או הסלעים. כשבאנו היה עדיין לח מהגשמים. מקום נחמד לישיבה והסבר. בעת ההרצאה עבר מאחור עדר כבשים עם טלאים. כעת בונים ריצוף אקרשטיין מסביב (ריצוף "הולנדי"). יש מפעל שלהם בקרבת מקום.
באר עתיקה עם פיתוח בריטי. אינטרס בריטי ליצור מקומות ריכוז לבדואים כדי שיוכלו לספור אותם, לגבות מיסים ובכלל להשיג שליטה עליהם. שימשה כמקור מים לקיבוץ שדה בוקר בראשיתו.

זה המקום בו לפי המסורת השקתה הגר את ישמעל. "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר". (בראשית כ"א, 19). אהרוני זיהה את המקום עם בעלת באר " החצרים, אשר סביבות הערים האלה, עד-בעלת באר, ראמת נגב: זאת, נחלת מטה בני-שמעון--למשפחותם. " (יהושוע יט, 8)

לא רחוק מכאן תל ירוחם עם המצוד הישראלית. באזור מצודות נוספות כמו ערוער (דוד והעמונים).

דרכים בינלאומיות המוזכרות במקרא: (ר' מפה באטלס כרטא לתקופת המקרא של י. אהרוני )
דרך ארץ פלישתים
דרך שור – הלא היא דרב אל חאג' – דרך קדומה ממצרים לבאר- שבע שעברה במדבר שור הוא מדבר סיני. נזכרת במקרא בסיפור על בריחת הגר (בראשית ט"ז, ז')
דרך האתרים מקדש ברנע לערד ולאורכה מצודות ישראליות (ירוחם, ערוער, ערד). ומצודות נבאטיות של הדרך הנבאטית שבין עובדה לממשית-כורנוב.

מבצע עובדה – לדעת מנחם קשר בין מבצע עובדה לרצח הרוזן ברנדוט. הרצח שאמנם גונה בידי בן גוריון סיפק לו אפשרות להתנער מהמהלכים של ברנדוט להסכם ישראלי-ירדני שלפיו הנגב ימסר לירדנים (עבדאללה) כקשר בין ירדן לסיני. אחרי הרצח קבע בן גוריון שהגבול יקבע לפי העובדות שיקבעו בסוף הלחימה. מכאן התמריץ למבצע לכיבוש הנגב.
8:45 כניסה לירוחם . נושא עיירות הפיתוח. הסרט לחם. תעשיה: פיניציה, כימיקלים, אקרשטיין.
תל ירוחם הנמצא בנחל ירוחם (ואדי רחמה) מזוהה עם היישוב המוזכר בכתובת שישק
נסיעה בכביש הנפט לכיוון המכתש הגדול. שרידי התואי הבריטי של הכביש. טיפוס ברכס חתירה לעבר שפת המכתש הגדול. נוף רבדות-קווסטות, רכס א-סימטרי עם כפיפה של השכבות מזרחה. פונים שמאלה בדרך עפר עבירה לכלי רכב. שרידי צריף ממחנה קודחי הנפט הבריטי. הקידוח היה עקר. בתי הזיקוק בחיפה קיבלו נפט בצינור מעירק. הקמת פלוגות הלילה של וינגיט לשם הגנה על הצינור. 9: 50 בדרך שלט המכתש הגדול.
10:00 משטח חנייה עם מעגל אבנים בהר אבנון – תצפית הר אבנון - תצפית למכתש חתירה המכתש הגדול.
הליכה קצרה מהחנייה לעבר התצפית. יש מדרגות עד שפת התצפית עם עמודים וחבלים המגדרים את הקצה. מדרגות וספסלים המאפשרים ישיבה מסודרת של קבוצה עם תצפית טובה לכל הכיוונים ולמדריך. אנחנו ישבנו מעל על הסלעים מקום פחות טוב לקבוצה כי האנשים מסתירים את המדריך ואת הנוף.

מכתש חתירה - המכתש הגדול אורכו 12 ק"מ רוחבו כ- 56 ק"מ. ציר דר-מע צפ-מז.
המכתשים בארץ: חתירה, חצרה, רמון ועריף. מכתשים בהתהוות ("עוברי מכתשים") ניתן לראות בכפר עשת מול פטרה ובהר בתיר בגבול ישראל מצרים, ליד הר שגיא.

אורך ק"מ רוחב ק"מ עומק מ'
מכתש חצרה - קטן 7 – 15 [8] 5 [6] 450 [400]
מכתב חתירה - גדול 12 56
מכתש רמון - ענק 40 10
[לפי מדריך ישראל]

מכתשים בחו"ל: ירדן– ואדי אום א דנירה, סיני – 8 או 9 מכתשים באזור ביר תמדה ורפידים. יש מכתשים גם באירופה מצפון לאגם ג'נבה. מכונים Cpmb קשה לזהותם כי מיוערים. וכן בהרי האטלס.
המונח המקצועי הבינלאומי למכתש הוא Machtesh כי התגלו ונחקרו יסודית בא"י. * המונח crater קדרה מתייחס למכתש של הר געש בלבד.
המכתש הוא דוגמא קלאסית בטבע להיפוך תבליט. הר שהורם בקימוט והפך לעמק. המכתש הר שהטבע רוקן את תכולתו הפנימית.
שלבי יצירת מכתש: (משוער) לפי פיקאר
1. פתיחת סדק בשיא הקמר
2. שלב קרסטי – תקופות מרובות גשם --> חדירת מים לסדקים עד אבן החול--> התרחבות הסדק --> יצירת חלל קרסטי עצום
3. קריסת תיקרת החלל הקרסטי --> קלחת ראשונית --> התעמקות הקדירה --> המשך התעמקות לעבר סלע החול ותהליכי סחיפה.
לא ברור מה גורם להיווצרות פתח הניקוז שדרכו יוצאת כל הסחיפה. איך יוצא החומר ומתעמק הקער? דרך פתח הניקוז.
תאוריה של דוד עמירן המשולבת עם תאורית פיקאר – בדק נושא הניקוז בתצ"א ולדעתו דרוש שהפירצה תיווצר בו זמנית עם ההתחפרות. מאחר ולמכתש יש שתי פאזות של קימוט רוחבי ואופקי נוצר באזור המפגש ביניהן שינוי זווית של כ- 7או 10 מעלות --> פרימה. השילוב של קימוט + מתיחה + פרימה בדופן הרכס יוצר את המכתש. אין לתאוריה זו הוכחה מדעית.
ישנן תאוריות נוספות למשל גידוע: חיתוך ראש הקמר (כמו ביצה רכה) ואז יישור בתהליכי סחיפה.
במכתש הגדול התמוטטויות אבן החול בתחתית גורמות להתמוטטות הקיר מעל.

לפי פיקאר ככל שהמכתש ארוך יותר הוא עתיק יותר ואילו לפי תאורית הגידוע תלוי בצורה שנגדעה ולא בתאריך.
מה גיל המכתש הגדול? יש בו שכבת קונגלומרט מהניאוגן על גבעה ומכאן שהמכתש קדום לה ומכאן שהו יותר מ- 15 M BP
האם יש קשר לבקע הסורי-אפריקאי? שקיעת קרקעית הבקע בניאוגן האיצה את תהליכי הגרביטציה במכתש.
בחצבה רואים גבעות טרפזיות עם אבן חול. אין מקום קרוב לאבן החול ומכאן שמקורה האפשרי היחידי הוא בנגב הצפוני --> עדות לשטיפה והסעה מהמכתשים. חול הקווארץ במכתש משמש את פניציה.

תצפית: צורת המכתש, השכבות סלעי משקע ימיים של גיר מהקנומן מעל ובתחתית אבני חול מהקרטיקון התחתון, הליבה – הרי מטמור עשויים דולומיט וחרסית מהיורה. , הסבר על תאוריות ההיווצרות שלו, שביל עפר עם שרידי בסיס הקידוח של IPC. כביש בריטי החוצה את המכתש לעבר ההערבה ולמעלה עקרבים. את המכתש חוצה נחל חתירה שהוא נחל חוצה רכס, החוצה את האנטיקלינה-קמר ויוצא מעברו השני של נחל צין.

דרך ג'יפים המובילה למעלה אברהם (קריניצי, ראש עיריית רמת גן שאימץ את הצנחנים). השביל הורחב ע"י הצנחנים בעזרת חומרי חבלה. בתחתית עמוד גבוה ממנו מתחיל ואדי אום אל עופרן (=נחל התנורים). משמאל כביש עתיק – שביל גמלים עם עצי אלה אטלנטית (=בוטמה). יש שביל מממשית דרך הר זיק עם גישה יפה למכתש.

11:00 – המשך נסיעה עד כה ממש "טיול תיירים" הליכות קצרות וגם השמש יצאה

ירידה בדרך הבריטית (מעלה הקאולין – ע"ש החרסית-קאולין בה כיסו את הדרך עד שהתברר כי מחליק נורא כשנרטב). בשוליים שרידי קירות התמך.

11:15 עצירה ליד שלט "מעלה אברהם" ושלט "עצים מאובנים". הדרך עם סימון שבילים לבן אדום לבן. ירידה קצרה לאתר העצים המבורזלים. גושי סלע ענקיים הנראים כגזעי עצים ענקיים. קוטרם כמטר וחצי ואורכם כעשרה מטרים ההשערה היא שמדובר בעצים שהתברזלו. אלו לא מאובנים (מאובן – החלפת החומר האורגני בתמיסה גירני) אלא מבורזלים – החלפת החומר האורגני בתחמוצת ברזל. בשני המקרים נשמר דפוס החומר המקורי. דומה לשיטת "השעווה הנעלמה". לי זה הזכיר גם את שיטת השימור של ה"ספינה של ישוע" מהכנרת ע"י ארנה כהן. אם אלו אכן עצים, דבר שאינו ודאי, הרי שמדובר לפי גודלם בעצים מתקופה גשומה מאד, עם אקלים מסוג זה שבו נוצרים יערות גשם. כנראה מהמעבר בין הקרטיקון התחתון ליורה.
עצים מבורזלים נמצאים גם במכתש רמון. הם קטנים יותר (קוטר כ- 30 ס"מ) ומזוהים עם ערער juniper (Juniperus). (גם בהר ארדון באבני חול של קרטיקון תחתון

צמחיה בדרך: שיחי זוגן. עלים בשרניים קטנים המסודרים זוגות זוגות. בעונות יובש עוברת הלחות מהעלים לשורש ונאגרת שם ואילו העלים נושרים.
11:30 – חזרה לאוטובוסים. חוזרים בדרך העפר אל הכביש.
11:40 – הת'מילה של עין חתירה. במקום דקל, צמחיה הידרופילית ומאובני שושני ים.
ת'מילה - חפירה רדודה בסחף הממלא את קרקעית הנחל וחודרת לאופק מי התהום שלו וחושפת את מי התהום.
יציאה מאפיק חתירה אל מחוץ למכתש. עוברים ליד אתר "החולות הצבעוניים" יש שולחנות פיקניק. מקום מתאים לחנייה. ממשיכים ועוברים תחת גשר מסילת הרכבת לאורון ולצין.
11:47פנייה ימינה לכיוון עין יורקעם. שרידי מצודה ביזנטית (מצד יורקעם).

עצירה של האוטובוס ליד עין יורקעם הליכה קצרה למעיין. סימון שבילים ירוק. הולכים על סלעים עם סדקים. מאד יפה.
אם באים למעיין מימין קצת תלולת ומחליק. אם באים משמאל עיקוף קצת יותר ארוך יש מדרגות חצובות באבן. נוח יותר להליכה. * אני התחלתי עם כולם בירידה מימין ואז החלטתי לרדת בירידה המתונה יותר. עד שחזרתי והגעתי לשביל השני מנחם כבר התחיל לדבר. בסופו של דבר נשארתי על שפת המצוק עם תצפית יפה לעין והמים מתחת עם הצמחיה וגושי הסלעים וגם שמעתי היטב.
ממליצה לרדת ישר בשביל המדרגות.
המדרגות הם שרידי דרך גמלים עתיקה מהתקופה בה המצד ששמר על הדרך השתמש במקור מים זה וכן ההולכים בדרך כולל שיירות הגמלים. הגמלים בגלל המפרק הכפול ברגליהם ועדינותם זקוקים לשביל נוח הרבה יותר מחמורים.
מקור השם עין יורקעם – אולי מהמילה הערבית "זירוז". אולי קשור לסיפור אברהם וכדלעומר כשכתוב "וירק את חניכיו" במשמעות זרז. " וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. " (בראשית יד, 14).
בהמשך יש מפל עם כתובות "מעלה פלמ"ח" ו"נקב אל יהוד" וכתובת המזכירה את פלוגה ג' של הפלמ"ח.לא הגענו לשם לדברי מנחם טיול של יום הליכה מתון. כולל טיפוס בסולמות. צריך לפנות ימינה בחל חתירה ומשם שמאלה למצד צפי. נושא המסעות בפלמ"ח (הוקם 1941) כחלק מהאימון. קשור בסיפור מסעה של פלוגה ג' שנקלעה למקום ב- 1944 בעת המסע הגדול מרמת רחל לרביבים. מסע עם אתגרי הליכה ללא הספקה פרט למקום אחד וכן צורך בהתחמקות מהבריטים. לא יכלו לחצות את המכתש דרך נחל ימין במסלול הרגיל כי היה שם מארב של הבריטים ולכן חיפשו עיקוף. לדברי מנחם לכל מפל יש יציאה צריך רק לחפש. ריחוקה מהמפל עומד ביחס ישר לגודל המפל. הם לא חיפשו עד הסוף אלא החליטו לטפס במפל וחצבו את דרכם למעלה תוך העזרות בחבלים.
התחלת חזרה לאוטובוסים 12:35 הגעה לאוטובוס 12:50.

11:00 נסיעה בציר מעלה עקרבים. נסלל ככביש מבאר שבע לאילת ב- 1985. עד 1980 היתה למקום דרך עפר בלבד. הכביש חוצהقلى את הקער מרכס חצרה לחתירה. עוברים את מישור ימין. שטח מגודר של הכור האטומי. פסי רכבת. בצד ראינו משהו שנראה כצפלין לבן ענק. האמנם?
השפעת כור אטומי על הסביבה – גידור השטח ומניעת הרעייה בו הביא לכך שהתפתח שם צומח עשיר. יש במקום צבעוני רגיל, צבעוני ססגוני ואירוסים.

חציית נחל ימין. מצד ימין שרידי הדרך הבריטית מ- 1927. סולינג – ריצוף עם אבני שפה.

מישורי חמדות צור.
חמאדה – שטח מישורי המכוסה בחצצי סלע. זו צורת נוף מדברית הנוצרת כתוצאה מהתבלות שכבות סלע באיזור מישורי וטיאטוא החומרים הדקים מן המישור על ידי הרוח. סוג הסלע שהתבלה קובע את אופי החמאדה. יש חמאדות צורניות, גירניות ועוד. מקור השם בשפת הטוראג. אין במקום צמחיה?

* החול הוא בית גידול מצויין במדבר כי סופג מים ולכן באזורי חול צמחיה עשירה.

עוברים את נחל המעלה ושמלאה דרך עפר, חלק מהתוואי המקורי של מעלה עקרבים הדרך הרומית שהובילה מאילת לירושלים. מצד צפיר. נחל מעלה וממנו שמאלה מצפה המכתש הקטן.
צמחיה: שיחי רותם, זוגן, שיטה סלילנית – נוף מדברי "קלאסי". וכן סהרון משולשל (צמח נדיר ממוצא סודאני) והרנוג השיטים (טפיל).
נאג'ל – מרבד צמחים חד שנתיים.

הפסקת צהרים 13:20 – 14:00. בחניית אוטובוסים על החמאדה לפני ירידה לתצפית המכתש הקטן.

14:10 – 15:00 תצפית אל המכתש הקטן – מכתש חצרה
* כדאי להביא משקפת
יופי של צללים. באנו בצהרים וגם היתה עננות. מומלץ להגיע תמיד בצהרים מאוחרים לא קודם. כשהשמש חזקה מעל הנוף שטוח לא רואים צבעים ופחות מרשים.
תצפית: קמ"ג, קמר חתירה (מתחיל בשדה בוקר), ים המלח והרכיות הדרומיות, ירדן: בתי הכפר צאפי ושטחי חקלאים, נחל זרג (לא ראיתי במו עיני, מנחם אמר). * יש עכשיו חפירה באיזור צאפי (שמעתי מאשתו של אליוט), נחל ערבה (גבול ישראל-ירדן), הרי אדום, בצירה=בוצרה
בוצרה: אזכורים במקרא: "כא ומשפט בא, אל-ארץ המישור--אל-חולון ואל-יהצה, ועל-מיפעת. כב ועל-דיבון ועל-נבו, ועל-בית דבלתיים. כג ועל קריתיים ועל-בית גמול, ועל-בית מעון. כד ועל-קרייות, ועל-בוצרה; ועל, כל-ערי ארץ מואב--הרחוקות, והקרובות. כה נגדעה קרן מואב, וזרועו נשברה--נאום, יהוה. "(ירמיהו מח 21 – 23) "כי בי נשבעתי נאום-יהוה, כי-לשמה לחרפה לחורב ולקללה תהיה בוצרה; וכל-עריה תהיינה, לחורבות עולם."(ירמיהו מ"ט 13) "יא כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי אדום, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-רודפו בחרב אחיו, ושיחת רחמיו, ויטרוף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח. יב ושילחתי אש, בתימן; ואכלה, ארמנות בוצרה. {פ}" (עמוס א 11 – 12) "אסוף אאסוף יעקוב כולך, קבץ אקבץ שארית ישראל--יחד אשימנו, כצאן בוצרה: כעדר בתוך הדברו, תהימנה מאדם. יג עלה הפורץ, לפניהם--פרצו ויעבורו, שער וייצאו בו; ויעבור מלכם לפניהם, ויהוה בראשם. {פ}" (מיכה ב 12-13).
מבט למכתש הקטן: מכתש מעוגל למדי. אורך 7 ק"מ רוחב 5 ק"מ עומק כ- 450 מ'. עשוי שכבות גיר של משקע ימי.

שליש עליון מצוק עליון קנומן [דולומיט, גירים חווארים, קירטון וחרסיות] הרבה דרדרת

שליש אמצעי קרטיקון אבן חול צבעונית (אבן חול נובית)
קרקעית (סמוך לשער המוצא) [יורה] [גיר דולומיטי קשה עם עורקי חואר]

קרקעית המכתש עשוייה אבן חול צבעונית אך הדבר לא בולט כי חלקה מכוסה סחף. ניקוז ע"י נחל חצרה דרך שער סלעים בגיר דרומי מערבי לעבר נחל צין והערבה. דגם הניקוז מניפה.
יש כמה נתיבי ירידה רגליים:
דרך שנפרצה לצורך שאיבת מים ארטזיים עבור מפעל פריקלס.
מעלה עלי – כמו עלי על מכתש קפה = מעלה הגיאולוגים. מימין לדרך של פריקלס
מעלה חצירה = דרב נקב חזירה (המכלאה) צורת זיגזג – מעבר עתיק מהמאה ה- 7 או ה- 8 לפנה"ס.
דרך לרכבים יש רק מלמטה כק"מ מצומת הערבה.
שביל נקב חנינה (היונה הקטנה) – סיפור של מנחם על איך היה במקום עם חברים בלילה ושמעו פיצוץ ולמחרת התברר שגששים מצה"ל גילו חדירת מסתננים עם גמלים ועקבו אחריהם עד שגילו אותם במעבר שלא היה ידוע עד אז. ירו לעברם ר.פי.גי והיה פיצוץ גדול כי התברר כי הגמלים היו טעונים חומר נפץ.
* פתח המכתש לוכד את עין המתבונן. כולם מסתכלים עליו. אולי בגלל כל קווי הערוצים והשטח הפונים אליו כמו חץ.

15:00 חזרה לאוטובוס והמשך נסיעה

עוברים ליד נחל גוב = ואדי גוף. באזור עדרי יעלים וזאבים (לא ראינו), וואדי שיזף = דרב נבק

15:15 – 16:00 אנדרטת מבצע עובדה – תצפית
אנדרטה בצורת טורה של שח (סמל חיל ההנדסה פעם), עם כתובת על סלילת
הכביש ע"י חיל ההנדסה באפריל 1950. ישבנו על שפת הכביש ולרגלי האנדרטה. ושלט על הטבח במקום. (לא שמתי לב אבל מוזכר בכתובים)
* לדעתי יש מקום רק לתצפית קצרה אם בכלל.
היינו כשלושת רבעי שעה עם דיבורים על הנוף ומורשת קרב (בעיקר).
תצפית: הרי אדום החלק הגירני שלהם. דרומה יותר גרש (האם רואים?), מונוקלינה (קמר א-סימטרי) --> מדרגת כפיפה חריפה. נקב דח'ל בירדן המהווה המשך למעלה עקרבים, נחל צין עם כתם ירוק של עין עקרבים ומעבר ככס רמון.
נחל צין – בערבית כל קטע שם נפרד המתאים לאופי שלו. מלמעלה: ואד א-נפח, ואדי רמליה (אזור אובות עם דיונות), עין מור ועין עובדת = ואדי מורה (כי מימיו מרים), תחת המדרשה א-תהמת (המרעה) ואדי פוכרה (עני) כי מעט גשמים ועשב. נחל צין מהווה גבול גיאוגרפי בין שתי יחידות נוף והן גבול "מדיני". גבולה הדרומי של כנען: " א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ב צו את-בני ישראל, ואמרת אליהם, כי-אתם באים, אל-הארץ כנען: זאת הארץ, אשר תיפול לכם בנחלה, ארץ כנען, לגבולותיה. ג והיה לכם פאת-נגב ממדבר-צין, על-ידי אדום; והיה לכם גבול נגב, מקצה ים-המלח קדמה. " (במדבר לד 1-3) גבול נחלת יהודה: " א ויהי הגורל, למטה בני יהודה--למשפחותם: אל-גבול אדום מדבר-צין נגבה, מקצה תימן. " (יהושוע טו 1). ולימים של כל ממלכת יהודה – דרך האתרים עם מצדים. בתקופות מאוחרות יותר הגבול בין איגודי שבטים בידואים העשירה והקבילה. ובין האדולם (כוללים את אלטוואנה) והעזזמה.
כן מוזכרת במסע המרגלים: " ויעלו, ויתורו את-הארץ, ממדבר-צין עד-רחוב, לבוא חמת. " (במדבר יג, 21),

הדרך: תחילתה ב- 1918 כדרך עבור חב' הנפט טקסס אויל שקיבלה זכיון לחיפוש נפט במדבר ופרצו דרך עד המכתש הקטן. ב- 1925 הIPC השתמשו אף הם בדרך זו. פריצת הדרך היתה קשה ועוד יותר מכך התחזוקה. בעיקר בחורף אחרי השיטפונות. 1927 – סלילת הדרך. 1948 מבצע לוט.

מעלה עקרבים: הדרך היחידה לאילת. היה צורך בדרך טובה לשם פיתוח אילת כנמל יצוא.
1951 – מבצע דרך המלך – סלילת כביש אספלט לאילת דרך עובדת ומפה רמון – מעלה המישר (הר גרופית).
1953 – 1958 – נסלל כביש 40. עד אז השתמשו במעלה עקבים.
בינתיים שיפר חיל ההנדסה את דרך העפר הבריטית בפקודת בן גוריון.
במקום זה ארע גם אסון: התקפה על אוטובוס אגד שהסיע חברי אגד לחגיגות שחרור אילת ב- 1954. רכב הליווי נסע מהר מידי והאוטובוס נשאר חשוף והותקף ע"י פדאיון. הם הרגו את כל הנוסעים כמעט. נותרו בחיים רק ילדיו של הנהג. הילד התגלה כשהוא חי וירו בראשו ונשאר צמח עד יום מותו. הבת ראתה הכל והיתה מוסתרת תחת גווית אחת הנוסעים ונשארה בחיים. גם נוסעי רכב הליווי שחזר למקום נהרגו. לאחר התקרית דרש שר הבטחון, לבון לתקוף את ירדן בתגובה אך הרוה"מ אשכול דרש לברר קודם מי באמת אחראי. התברר כי היוזמה לא מירדן אלא בדואי מקסיימה. בספטמבר 67 ארבה לו חולייה של צה"ל והרגה אותו בביתו. הוא אמר שחיכה להם כי ידע שיבואו.
נסיעה בכביש מתעקל בזיגזג (סרפינטינות). כפיים לעובידה הנהג שלנו.

16:00 מצפה מעלה עקרבים
מצפה מסודר עם שלט הסבר על הנוף במקום.
יושב על דרך ירושלים אילת המוזכרת במפת פויטינגר (לוודא)
הדרך: ירושלים – מר אליאס – בית לחם – כפר חאדר – נוה דניאל – חברון – יאטה – כרמל – מעון – ירידה למטה לתל קריות (ח' דראג'ת) – תל ערד – ממשית – חציית מישור ימין – נחל צין – קצר – קטע מדרגות נחל ה____ עד בוצירה. בעצם לא מגיע עד אילת אלא עד בוצירה ומשם התחברה לדרך המלך שהלכה לפילדלפיה ומשם לאילת. מקום לדיון בנושא דרכים עתיקות בתקופה הרומית.

הדרך הזו היא במקורה כנראה מהתקופה הישראלית אזכור מקראי למעלה עקרבים. עד נחל צין.
"ד וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָה. (במדבר לד,4) וכן יהושוע טו, 3.
אך בתוואי הדרך הרומית לא נמצאו שרידים לתקופה הישראלית. בסקר של רודולף כהן עלו חרסים מ- 250 בערך ז"א ימי דיוקלטיאנוס ומאוחר לטריאנוס. לדעת מנחם הדרך הרומית הינה כנראה מימי טריאנוס (108 – סיפוח הממלכה הנבאטית ושינוי שמה מערביה פטרריה לפרובינקיה ערביה.). "לא מתרשם" מכך שלא נמצאו חרסים מהתקופה אומר שלפעמים ארכיאולוגים מוטים ע"י דעות קדומות. לא ברור מה הקשר לממצא של רודולף. *לקרוא את הדו"ח של רודולף
הדרך הישראלית עברה לדעת מנחם במקום בו נסללה הדרך הבריטית בנקב א- צאפי.
מוסיל במסעו דרך נקב צפאר (=מעלה עקרבים) הלך בנקב א-צאפי המקביל ומצא בו חרסים מהמאה ה- 10 לפנה"ס. על הדרך הזו נסלל הכביש הבריטי. גם בנימין מזר מצא חרסים של מאות 8 – 9 לפנה"ס באזור הכביש במסגרת חפירותיו בחצבה.
מכאן לדעת מנחם שנקב א- צאפי הוא המעלה הישראלי הקדום.
פירוש השם מעלה עקרבים?
א. עקרבים שיבוש של עקבים/עקובים לפי "והיה העקוב למישור" – ז"א מעלה מתעקל
ב. עקרבים כי השביל מעוקל כזנב עקרב.
ג. יש פרסומים בהם כתוב שמקור השם בעקראב = פיתול בערבית. معقرب = מפותל, מעוקם, מסולסל, מקושת. זה נראה לי הפירוש המתאים ביותר.
ביב ראה ברסלבסקי הידעת את הארץ

ממשיכים בדרך עוברים ליד סלע הנקרא האריה או הצפרדע. איש לפי דמיונו.
מקום לתאור ההרס האקולוגי הנגרם לאזור בכלל ולנחל צין בפרט ע"י מפעלי הפוספטים. ערימות החומר הנכרה כדי להגיע לפוספטים מושלכות בצד בערמות ענק. זה חומר מת שדבר לא צומח אליו וכן פגיעה במי התהום.
פונדק השיירות ורוג'ום צפיר.
אשלים בערוץ נחל = עדות למי תהום גבוהים (אחרת שורשי העץ לא היו מגיעים עדיהם). כן רואים את שכרון המדבר (צבעו הצהוב)
נחל סייף – עליה למצד סייף (חפירה של רודולף כהן). חציית קמר מכתש רמון.
חוצים את קמר מכתש רמון. עוברים את נחל ביתרון --> יצאה לעין חצבה בערבה.

17:00 עין חצבה عىن حُصُب

יש שרותים (שני תאים בלבד אני חושבת) ואפשר למלא בהם גם מים.
אתר חפירות. לא במצב מזהיר. השקים על המחיצות מתפוררים והחצץ שבתוכם נשפך, גזעי עצים בחפירה.
עץ שיזף עתיק ומסועף. לדברי מנחם העתיק ביותר בארץ ישראל וגילו לפי טבעות כ- 1000 שנה. העץ קרס אבל שרד. (מאמר של שמידע עליו בטבע הדברים). ניזון במקור במי עין חצבה. היום לאחר הטיית המעיין ניזון מהשקאת קק"ל.
מקור השם: מערבית עין חוסוב (אולי מהדמיון לא-סבה הביזנטית).
מוסיל סקר את המקום ב- 1902 וזיהה את המצודה הרומית ובית המרחץ. עוד לפני חפירה
אהרוני הציע לזהות האתר עם תמר המופיע במפות התקופה הביז. במפת פויטינגר מצויין כי תמרה היתה תחנה על הדרך מירושלים לאילת. באונומסטיקון מציין אבסביוס כי א-סבה / איזיבה מרוחקת מהלך יום הליכה מממשית ובה מצוי "משמר חיילים". ומופיעה גם במפת מידבא. (ראה תמונה)
חפירה של רודלף כהן ויגאל ישראל. 1987 – 1995. דוח על החפירות בשנים 1990 – 1994, פרסום של רשות העתיקות. *לקרוא ולסכם לפי עדכון אחרון

במקום 6 שכבות יישוב מהתקופה הישראלית (10CBC) עד הערבית הקדומה.
ביצור עם חומת סוגרים ומגדלים ובית 4 מרחבים.ממאה 9 לפנה"ס. נמצאה בו גניזה עם כלי פולחן אדומים מנופצים. אולי קשר לרפורמת יהושיהו (מל"ב כב, מל"ב כ"ג, דה"ב לד-לה).
מעט ממצא מהתקופה הנבאטית בעיקר חרסים ומטבעות. המבנה שנותר רק מעט ממנו היה אולי תחת תחנה בסעיף הצפוני של "דרך הבשמים" שהובילה בין פטרה לעזה.
מצודה רומית רבועה (46 X 46) עם מגדלי פינה (אולי תוספת מימי דיוקלטיאנוס). חרבה במאה ה- 4 לס' אחרי שתי רעידות אדמה זו של 344 שאחריה שופצה וזו של 363. מכלול המצודה הוא הגדול ביותר בתקופה הרומית בערבה ונראה שנועדה גם למסות את שיירות המסחר שעברו דרכה "דרך הבשמים הצפונית" שבין חצבה לממשית, דרך מעלה העקרבים הרומי.י
בתי טיט מהתקופה המוסלמית הקדומה.
בתקופת המנדאט תחנה. המקום בתחומי השבט הבדואי סעידיין הנמצא היום באזור פשחה. בניית בריכת השקייה עם בריכת שיקוע לסחף וברזים. מים לחיילים ולבעלי חיים. גם צה"ל השתמש בה.
במקום זה התחילה הדרך צפונה לסדום וכאן היתה צומת דרכים סדום, אילת באר שבע.
במקום היישוב עיר אובות. ר' הסיפור של פרלמוטר.
עיר אובות, הינו מושב חרדי באופיו בצפון הערבה דרומית לים המלח. המושב מכונה גם "עין חצבה החדשה", והוא נחשב ליישוב עם המספר הקטן ביותר של תושבים: שמונה בלבד.
המושב החל דרכו ב- 1967 כשהוקם על ידי יהודי דתי מיאמי בשם שמחה פרלמוטר , שהקים את היישוב שבו מתגוררות כיום משפחות חרדיות, וכן משפחות נוצריות המבקשות להתגייר . המושב הוכר על ידי המדינה מכיוון שנרשם כחווה חקלאית. המושב נחשב בעבר ל"קיבוץ חרדי", אשר שילב בין אורח חיים קיבוצי ואורח חיים חרדי. פרלמוטר האמין שאחרית הימים תתחיל ממקום זה לפי הפסוק "א מי-זה בא מאדום, חמוץ בגדים מבצרה, ... ד כי יום נקם, בלבי; ושנת גאולי, באה. ה ואביט ואין עזר, ואשתומם ואין סומך; ותושע לי זרעי, וחמתי היא סמכתני. ו ואבוס עמים באפי, ואשכרם בחמתי; ואוריד לארץ, נצחם. {ס}. (ישעיהו סג, 1 – 6) לאחר שבנו נהרג בפיגוע אמר שאם אחרית הימים תהיה בימיו הרי שיהיה הראשון להקביל את פני בנו.

17:15 השמש שוקעת. שקיעה מדהימה.

17:30 חנייה קצרה בתחנת דלק שפך זוהר. שירותים לא משהו. של הנשים היה סגור. אפשר לשבת בפנים או בחוץ. מזנון וגם גלידה.

ביבליוגרפיה:
אורי אבנרי, בשדות פלשת – תאור הקרבות מבצע נחשון- הגזרה מערבית
מדריך ישראל כרך ד הנגב
מדריך ישראל כרך י מוספים
ברסלבסקי הידעת את הארץ – אגדות ארץ ישראל
שמידע, טבע הדברים – מאמר על השיזף בחצבה.
י. אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, כרטא 1974
ר. כהן וי. ישראלי חצבה, דוח על החפירות בשנים 1990 – 1994, פרסום של רשות העתיקות